בית ספר אושא יחד

"בשעה שאנו משחקים, אנו קושרים בצורה זו או אחרת את המשחק אל השאיפות, אל הצרכים ואל המשאלות שלנו. תופעת 'האדם המשחק' ריתקה את התרבות האנושית".(יעקובי,2004)

החיים זה מגרש משחקים. והילד שידע לשחק הכי טוב, הוא זה שילמד ויצליח.  גם פה יש הישגים אבל השאלה היא מה הדרך. גם פה יש מבחנים, והילדים יודעים מה זה מבחן מיצ"ב, אבל זה לא העיקר. על התלמיד ידע שהוא יצור תבוני,   חקרני, שיכול לפצח כל משימה עם המורה שלו ביחד. מפה יבוא ההישג. יצירת האינטימיות והאהבה זו המשימה – איך אתה גורם לילדים לאהוב את עצמם, את המקום שהם מגיעים אליו כל בוקר, לאהוב את המורים שלהם. וכשתבוא ההנאה – יבואו ההישגים…

המשחק מאפשר לילד ולמבוגר לברוח מהמציאות היומיומית וליצור עולם משלו המשקף משאלות לב עמוקות (סולברג ש. 2006). בעיני ויניקוט (1995) המשחק מייצר מרחב פוטנציאלי של היווצרות חיים משמעותית. המשחק משמש כר נרחב להתנסויות ללא חשש לתוצאותיהן, עם סיום המשחק מסתיימת ההתרחשות ללא כל נשיאה באחריות ומיד לאחר מכן ניתן לעבור למשחק אחר עם אפשרות חדשה, תקוות חדשות ומזל חדש (מרים טל, 1993). האפשרויות במשחק נפתחות מחדש בכל פעם שמשחקים ומכאן ההרגשה הנעימה שמסב המשחק בכל גיל. נמצא גם שפעילויות אילו מכילות התנהגויות רב ממדיות. למשחק יש תפקיד חשוב בחלק הרגשי, הקוגניטיבי, המוטורי, החברתי והפיזי בהתפתחות של הילד. דבר זה עוזר לילד ליצור אינטראקציה עם הסביבה הפיזית והחברתית (ניקולה ד.רידגרז, גארט סטרטן  ותומס ל. מקינזי, 2010). לכל משחק יש כללים וחוקים משלו, ובלא כללים משחק לא יכול להתקיים. למשחק יש גם גבולות משלו. הילד המשחק מתחיל את המשחק בנקודה או ברגע מסוים, שבו הוא משנה את התנהגותו להתנהגות משחקית, ומסיים את המשחק ברגע מסוים אחר.  

המשחק היא דרך חייו הטבעית של הילד זוהי הדרך בה הוא לומד להתרכז, להפעיל את דמיונו, להוציא רעיונות אל הפועל ולפתח שליטה על עולמו(מרזוללו,1988). ניתן,רק מתוך התבוננות בילדים משחקים ואף בתינוקות, להבחין עד כמה הילדים מבורכים ביצר סקרנות שאינו נגמר. מציאות זו, של רצון חזק ביותר להכיר, ללמוד ולחקור את הסביבה, יוצרת פתיחות מיוחדת במינה ועוצמה המשולבת בדבקות במטרה באופן מעורר השתאות. למרות כל התשבחות שמופנות למושג משחק, המבוגרים העוסקים בחינוך כולל ההורים, מתקשים לחשוב על משחק בצורה ברורה ומכאן הקושי להגדירו וכפי שאומר בצער פיקוק (בתוך רפ,1980) "זהו ביש מזל שלמילה "משחק" יש כל כך הרבה הגדרות – ההורים חשדניים לגביה". אם נצליח להתעלות מעל הסמנטיקה נוכל לראות שהשתמשו יתר על המידה במשחק לרמוז על משהו לא רציני בניגוד מוחלט לעבודה, במקום לראות בו מהותה של חשיבה רצינית ומרוכזת ואמצעי ללמידה.

כפי הנראה הפעילות הנמרצת לרוב של הילד המשחק מהווה אמצעי אקטיבי ללמידה וזאת מכיוון שכל מערכות הגוף פועלות, הגוף בעצמו הכולל את כל החושים, הקוגניציה והמחשבה. מצב זה, המשחקי, מציג רמות שונות של מורכבות ומביא טווח של מצבי למידה פוטנציאליים. ניתן לומר שמשחקו של הילד הוא המורכב ביותר, בכך שהוא מערב את הילד בהפשטה ובחשיבה מבוזרת (דונלדסון, 1978).לפי ברונר (1977) המאפיין המרכזי של המשחק בין אם של ילד או מבוגר אינו התוכן שלו אלא צורתו, משחק הוא גישה לפעולה, לא צורה של פעילות. במילים אחרות, ברונר אומרת שחייבים לראות את המשחק כתהליך. התהליך המשחקי, מייצג פעילות שיש לה אופי גמיש מאוד ומכאן שהוא יכול להתבטא במגוון רב של סוגים ומסגרות חברתיות כגון למידה בלתי פורמאלית על כל גווניה. בנוסף, באמצעות סימולציה, יכולים אנשים לבחון את המציאות או לתת ביטוי לחקרנות שלהם. אפשרות אחרת היא משחק חקייני שאצל בני אדם הוא צורה מתקדמת ברצף של קומפלקס משחקי (בתוך רפ,1980) והוא משקף חשיבה וארגון בעלי סדר עליון. אפשרות נוספת ולא מבוטלת כלל היא משחק תפקידים (מילאר ודייר,1975) שאותו יש לשייך לאותם תהליכים ומבנים העומדים בבסיס הקידוד, הבדיקה והתיעוד של מידע ונראה כי הוא מעסיק את מוח האדם בהתמדה.

• הזירה המשחקית היא קטליזאטור להפחתת אלימות
• קיימות אינטראקציות בין אישיות, מורים- תלמידים, תלמידים-לתלמידים ומודל הערכה גמיש במרחב המשחקי
• במרחב המשחקי יש מקום לכישורים נוספים של ילדים, למשל דרמה. הלמידה המשחקית נעשית בקבוצות ויש גם למידת עמיתים… ישנם כישורים רבים שניתנים להעצמה במרחב המשחקי.

מתוך "מה בין 'משחק' ל'למידה'? – הפדגוגיה המשחקית בבית הספר "עין הים", מאת אבי בוקר